Kesef Mishneh Sheluchin veShutafin 5 – כסף משנה שלוחין ושותפין ה‏ – Mishneh Torah

רמב״ם

פירוש

(א) המשתתף עם חבירו בסתם, לא ישנה ממנהג המדינה באותה הסחורה, ולא ילך למקום אחר, ולא ישתתף בה עם אחרים, ולא יפקיד ביד אחרים^א, ולא יתעסק בסחורה אחרת, ולא ימכור בהקפה אלא^ב דבר שדרכו להימכר תמיד בהקפה, אלא אם כן התנו בתחילה, או שעשה מדעת חבירו:
עבר ועשה שלא מדעת חבירו, ואחר כך הודיעו, ואמר לו, עשיתי כך וכך, והסכים למעשיו, הרי זה פטור. ואין כל הדברים האלו צריכין קנין, אלא בדברים בלבד: (ב) אחד מן השותפין שעבר ומכר בהקפה, או פירש בים, או שהלך^ג למקום אחר, או שנשא ונתן בסחורה אחרת, וכל כיוצא באלו הדברים, כל פחת שיבוא מחמת שעבר, חייב לשלם לבדו, ואם היה שם שכר מחמת שעבר^ד, השכר לאמצע, כפי מה^ה שהתנו ביניהן בשכר:
לפיכך הנותן מעות לחבירו בתורת שותפות לקנות^ו בהן חיטים לסחורה, והלך וקנה שעורים, או שנתן לו^ז לקנות שעורים והלך^ח וקנה חיטים, אם פחתו, פחתו לזה שעבר, ואם הותירו, הותירו לאמצע:
וכן, אם הלך ונשתתף עם אחר בממון השותפות, אם הפסיד, הפסיד לעצמו, ואם נשתכר, השכר לאמצע. אבל אם נשתתף עם אחר בממון עצמו, אם פחת^ט, פחת לעצמו, ואם הרויח, הרויח לעצמו, ואם התנו ביניהן, הכל לפי התנאי: (ג) הנותן מעות לחבירו ליקח בהן פירות למחצית שכר, רשאי ליקח לעצמו מאותו המין. וכשהוא מוכר, לא ימכור שניהם כאחד, אלא מוכר אלו בפני עצמן ואלו בפני עצמן. ולא יקח לעצמו חיטים ולחבירו שעורים, אלא או בכולן חיטים או בכולן שעורים, כדי שיהיו מעות שניהם שוים בחבילה^י: (ד) אחד מן השותפין שאמר, נוליך הסחורה למקום פלוני שהיא^יא ביוקר ונמכור שם, אף על פי שקיבל עליו כל אונס או כל פחת שיבוא להן^יב, הרי חבירו מעכב עליו, שהרי אומר לו, אין רצוני שאתן מעות שבידי ואהיה רודף אחריך לדין להוציא מידך. וכן כל כיוצא בזה: (ה) אחד מן השותפין שבא ליישן את הפירות עד זמן הידוע, אין חבירו מעכב עליו, ואם אין זמן לאותן הפירות, הרי חבירו מעכב עליו: (ו) שותפין ששמו פירותיהן ונשתתפו בהן, יש להן הונייה זה על זה. עירבו הפירות בלא שומה^יג, ומכרום ונשאו ונתנו בדמיהם, הרי אלו מחשבין את הפירות כמה היו שוים בעת שנשתתפו, ומחשבין את השכר או את ההפסד: (ז) שותפין שמחלו להם מוכסין, מחלו לאמצע. ואם אמרו, משום פלוני מחלנו, מה שמחלו מחלו לו. היו באים בדרך, ועמדו עליהן ליסטים וגזלו השיירה^יד, והציל אחד מן השותפין, הציל לאמצע^טו. ואם אמר, לעצמי אני מציל, הציל לעצמו: (ח) דבר הידוע לשני שותפין, אף על פי שהוא ברשות אחד מהן, אינו יוצא מחזקתו של שני כל ימי השותפות, ואינו יכול לטעון שלקחו ממנו או שנתנו לו במתנה ונאמר לאחר המוציא מחבירו עליו הראיה, אלא הרי הוא בחזקת שניהם עד שיביא האחר ראיה: (ט) אחד מן השותפין שבא לחלוק שלא מדעת חבירו, חולק בפני שלשה, אפילו הם הדיוטות, ובלבד שיהיו נאמנין ויודעין בשומה. ואם חלק^טז בפחות משלשה לא עשה כלום:
במה דברים אמורים, בשחלקו פירות, אבל אם היו מעות, המעות כחלוקין הן, ויש לו לחלוק שלא בפני בית דין, ומניח חלק חבירו בבית דין:
במה דברים אמורים, בשהיו המעות כולן מטבע אחד ושוים, אבל אם היו מקצתן חדשים ומקצתן ישנים, ואין צריך לומר אם היו מקצתן יפות ומקצתן רעות, הרי הן כפירות, ואין חולקין אותן אלא בבית דין: (י) אסור להשתתף עם עובד עבודה זרה, שמא יתחייב לו^יז שבועה וישביעו ביראתו. וכבר ביארנו במקומו שאסור לעשות סחורה בפירות שביעית, ולא בבכורות, ולא בנבילות וטריפות^יח, ולא בתרומות, ולא בשקצים ולא ברמשים, ואם עבר ועשה, השכר לאמצע. וייראה^יט לי שאם הפסיד, הפסיד לעצמו, מפני שעבר: (יא) אחד מן השותפין או מן המתעסקין שמת, בטלה השותפות או העסק, אף על פי שהתנו לזמן קבוע, שכבר יצא הממון לרשות היורשים. וכזה הורו הגאונים:רמב"ם מדויק, מהדורת הרב יצחק שילת (ירושלים, תשפ"א) עם תיקונים, כל הזכויות על המהדורה הדיגיטלית שמורות לעל־התורה. למבוא למהדורה לחצו כאן.
ספר קנין מוקדש על ידי הרב גד דישי לזכותם של כל בני ובנות ישראל היקרים – הקרובים והרחוקים – בברכה שיזכו לכל מ"ח קנייני התורה

הערות

^א בד׳ מ׳ולא יפקיד׳ הועבר לקמן, אחרי ׳תמיד בהקפה׳. ואין לזה טעם.

^ב כך ת1. בא׳ נוסף: אם. ובדוחק רב אפשר לקיימו (כמו: אלא אם הוא).

^ג ת2-1: הלך. וכך ד (גם פ, ק).

^ד בד׳ (גם ק) לית מ׳מחמת׳. וחסרון המורגש הוא.

^ה ד (מ׳כפי׳): כמו. שינוי לשון לגריעותא.

^ו ד: ליקח. שינוי לשון שלא לצורך.

^ז בד׳ נוסף: מעות. אך בכתבי⁠־היד לית.

^ח בת2-1 לית. וכך ד (גם פ, ק). וכך היה גם בא׳, ונוסף בין השיטין.

^ט ד: פחתו. אך אינו מתאים עם ההמשך.

^י ד (גם פ, ק): בחבלה. אך בתוספתא בבא מציעא ד, יא כבפנים. וע׳ ׳כסף משנה׳ שהביא את גירסת ד׳ והקשה עליה, והביא עוד גירסה אחרת, אך בכתבי⁠־היד כבפנים.

^יא ת1: שהוא.

^יב בד׳ לית. אך בכתבי⁠־היד ישנו.

^יג ד (גם ק): שומא. וכן לקמן הל׳ ט׳. ע׳ הל׳ שכנים יב, א הערה 11.

^יד ד: השיירא. ע׳ הל׳ זכייה ומתנה ח, כד הערה 19.

^טו בד׳ יש כאן ולקמן הוספות בסוגריים, וכבר הוער בגיליון שאינן בדפוס ונציה (ומלשון ההוספה הראשונה ניכר שאינה משל רבנו), ואף בכתבי⁠־היד אינן.

^טז בד׳ נוסף: לה. ואין לזה טעם.

^יז בד׳ נוסף: חבירו. אך עובד ע״ז אינו חבירו של ישראל.

^יח ת2-1: ולא בטריפות. ד (מ׳בנבילות׳): ולא בטריפות ולא בנבילות. אך בכל מקום נבילות קודמות, וטריפות רבותא.

^יט ד: ונראה. אך לשון רבנו בכל מקום כבפנים.

(א) המשתתף עם חבירו בסתם וכו׳ ולא יתעסק בסחורה אחרת – ברייתא הביאה הרי״ף אגב גררא בפרק איזהו נשך (בבא מציעא ס״ט) גמרא אין מושיבין חנווני למחצית שכר:
ולא ימכור בהקפה וכו׳ – רבינו ירוחם כתב בשם הגאונים שאם יש קצת בני אדם מוכרים בהקפה וקצתם שלא בהקפה אין לו למכור על הספק שלא מדעת חבירו דכל אשראי ספק הוא וזהו דעת רבינו שכתב אלא דבר שדרכו לימכר תמיד בהקפה וכתב בעיטור דמדאמרינן בההיא דפרק כל הגט למאי הלכתא לשותפי ש״מ שותף אינו יכול למכור בלא דעת חבירו אלא הכל לפי מנהג מוכרי העיר ואם שינה חייב והיכא דזבין חד מינייהו באשראי בלא רשותא דחבריה איכא פלוגתא ביני רבוואתא ומסתברא כיון דאורחא דתגרי בהכי פטור והכי נמי אי אזיל ומשדר עיסקא בימא באורחא דתגרי ופסיד פטור אבל אי אתרי ביה אף על גב דעבד בממונא דחבריה כנטירותא דידיה חייב והכי שדרו במתיבתא דמר רב כהן צדק עכ״ל:
עבר ועשה וכו׳ – הטעם שכיון שא״ל ונתרצה הרי מחל לו ומחילה אינה צריכה קניין כמפורש בדברי רבינו פרק חמישי מהלכות מכירה: (ב) אחד מן השותפין שעבר ומכר – יתבאר בסמוך:
לפיכך הנותן מעות וכו׳ – כך העלה הרי״ף בהגוזל קמא שאם לסחורה נתן לו בתורת שותפות אם פחתו פחתו לשליח מפני שהוא משנה ואם הותירו הותירו לאמצע:
וכן אם הלך ונשתתף וכו׳ – שזה הדין דומה ממש לדין שנזכר בסמוך שהרי שותפו לא נתן מעותיו שישתף עמו אחר:
אבל אם נשתתף עם אחר וכו׳ – קשה שלא ימנע או הם שותפים בכל ממון שבידם או לא אם הם שותפין בכל היאך יש לזה ממון שאינו של השותפות ואם אינם שותפים בכל פשיטא שהריוח וההפסד הוא לעצמו. ונ״ל דבשלא נשתתפו בכל מעות שבידם עסקינן ואפ״ה ה״א דכיון דאין לו להתעסק בסחורה אחרת מפני שמתרשל בעסק השותפות כשנתעסק בסחורה אחרת הריוח לאמצע קמ״ל: (ג) הנותן מעות לחבירו ליקח וכו׳ – תוספתא כתבה הרא״ש פרק איזהו נשך פירוש רשאי ליקח לעצמו מאותו המין ממעות אחרים שאינם דמי השותפין ולא חיישינן שמתוך שקנה לעצמו מאותו המין יבא הפסד למה שקנה בדמי השותפות והוא שלא ימכור שניהם כאחד שמא מה שקנה לעצמו אינו משובח כמו של השותפות ונמצא חבירו נפסד בכך:
וכתב הראב״ד: על דברי רבינו זו התוספתא אינה מחוורת ואין למדין ממנה עכ״ל. ואיני יודע למה דחה תוספתא זו שאולי קצתם ימכרו ביוקר וקצתם בזול ויחשוב אותם שביוקר לעצמו ושבזול לחבירו לכך אמרו חכמים שמתחלה יברור חלקו:
ולא יקח לעצמו חטים וכו׳ – ג״ז תוספתא כתבה שם הרא״ש. ולא יקח וכו׳ אנותן מעות לחבירו ליקח בהם פירות למחצית שכר דנקט ברישא קאי וקאמר דממעות השותפות לא יקח לעצמו חטים ולחבירו שעורים.
ופירוש כדי שיהיו מעות שניהם שוים בחבלה – כלומר שאם יהיה הפסד שלא יפסיד האחד יותר מחבירו. אבל קשה אמאי נקט חבלה ולא נקט הריוח ואפשר לפרשו מענין יחד כלומר כדי שיהיה ריוח והפסד שניהם שוה ולא ישתכר בשלו יותר מבשל חבירו. וי״ס דגרסי בקבלה והיינו לומר שיהא קבלה בריוח והפסד שוה. וגירסת רבינו ירוחם כדי שיהיו שניהם שוים בחבילה וה״פ שכשישאו שניהם משא להביא אל העיר אם הם שני מינין אולי אחד מהם יהיה כבד יותר מחבירו ואם תחשוב לפי מדה יגיע לזה חצי השכר ואם לפי כובד המשא יגיעוהו שני שלישים ואולי המתעסק לא ידקדק בזה ואם השעורים שלו נמצאו גזל לבעל המעות: (ד) אחד מן השותפין שאמר נוליך הסחורה למקום פלוני וכו׳: (ה) אחד מן השותפים שבא וכו׳ – נראה שלמד כן מדתניא בסוף פרק כל הגט (דף ל״א ע״ב) רבי יהודה אומר מוכרים התבואה וכו׳ למאי נפקא מינה לשותפים: (ו) שותפין ששמו פירותיהם ונשתתפו וכו׳: (ז) שותפין שמחלו להם וכו׳ – תוספתא כתבה הרי״ף פרק הגוזל בתרא וכתב הרא״ש דרישא מיירי שביקש אחד מהם מהמוכס שימחול לו ומחל לו הוא לאמצע כאילו הוא שלוחם לבקש בשביל כולם ואם מעצמו בלא פיוס אמר אני מוחל בשביל פלוני הוא שלו לבדו:
היו באים בדרך וכו׳ – בהגוזל בתרא (דף קי״ו ע״ב) תנו רבנן שיירא שהיתה מהלכת במדבר ועמד עליה גייס וטרפה ועמד אחד והציל הציל לאמצע ואם אמר לעצמי אני מציל הציל לעצמו ופרכינן ה״ד אי דיכולין להציל אפילו אמר נמי ולא כלום הוא ואי דאין יכולין להציל אפילו לא אמר נמי אמר רמי בר חמא הכא בשותפות עסקינן כגון זה שותף חולק שלא לדעת חבירו אמר פליג לא אמר לא פליג: (ח) דבר הידוע לשני שותפין וכו׳ – בריש בתרא (דף ד׳) גבי הא דתנן השותפין שבנו את הכותל לאמצע לפיכך אם נפל הכותל המקום והאבנים של שניהם פשיטא לא צריכא דנפל לרשותא דחד מינייהו אי נמי דפנינהו חד לרשותיה מהו דתימא ליהוי אידך המע״ה קמשמע לן כתב הרי״ף ז״ל ש״מ מהא דמילתא דידיעא לתרי שותפי אף ע״ג דאיתא השתא ברשותא דחד מינייהו לא נפיק מחזקה דאידך מ״ט משום דשותפין לא קפדי אהדדי הילכך לית להו חזקה חד אחבריה אלא בראיה א״נ לאחר חלוקה וכ״כ הרא״ש וסיים ואין לו ראיה אלא בעדים. ונראה מדברי רבינו שאם חלקו השותפות אע״פ שדבר זה ידוע לשותפות אם הוא ביד אחד מהם הוי אידך המע״ה וטעמא משום דתלינן שנפל לחלקו כשחלקו השותפות וזהו שכתב הרי״ף אי נמי לאחר חלוקה: (ט) אחד מן השותפין שבא לחלוק וכו׳ – פרק ב׳ דמציעא (דף ל״א ע״ב) איסור ורב ספרא עבוד עסקא בהדי הדדי אזל רב ספרא פלג ליה בלא דעתיה דאיסור באפי תרי אתא לקמיה דרבה בר רב הונא א״ל זיל אייתי תלתא דפלגת קמייהו [א״נ תרי מגו תלתא] א״נ תרי סהדי דפלגת באפי תלתא א״ל וכו׳ כיון דדידי שקלי גילוי מילתא בעלמא בתרי סגיא תדע דתנן אלמנה מוכרת שלא בפני ב״ד וכו׳ ולאו איתמר עלה וכו׳ אלמנה אינה צריכה ב״ד של מומחין אבל צריכה ב״ד של הדיוטות הרי מפורש דבשלשה הדיוטות סגי כלומר דלא גמירי ולא סבירי אבל מ״מ בקיאי בשומא בעינן דאי לא היכי ידעי למיפלג ופשיטא דנאמנים בעינן דאי לא היכי מהימנינן להו:
בד״א בשחלקו פירות וכו׳ – מציעא פרק איזהו נשך (בבא מציעא ס״ט) הני תרי כותאי דעבוד עסקא בהדי הדדי אזל חד מינייהו פלג בלא דעתא דחבריה אתו לקמיה דרב פפא א״ל מאי נפקא לך מינה הא אמר רב נחמן זוזי כמאן דפליגי דמי לשנה זבנו חמרא בהדי הדדי קם אידך פלג ליה בלא דעתא דחבריה אתו לקמיה דרב פפא אמר ליה מאן פלג לך א״ל קא חזינא דבתר דידיה קא אזיל מר אמר רב פפא כי האי גוונא ודאי צריך לאודועי [אמר ליה] זוזי מי שקיל טבי ושביק חסרי [א״ל לא א״ל] חמרא כ״ע ידעי דאיכא דבסים ואיכא דלא בסים:
בד״א כשהיו המעות כולן מטבע אחד וכו׳ – שם גופא א״ר נחמן זוזי כמאן דפליגי דמו הני מילי טבי וטבי תקולי ותקולי אבל טבי ותקולי לא כלומר אי שקל טבי שהם קלים ויוצאים בהוצאה ושבק תקולי שהם צורה אחרת שאין יוצאין כל כך בהוצאה א״נ שקל תקולי ושבק טבי שהם יותר קלים לא: (י) אסור להשתתף עם עכו״ם וכו׳ – בסנהדרין פרק ארבע מיתות מימרא דאבוה דשמואל כתבה הרי״ף סוף פ״ט דעבודה זרה ואם עבר ונשתתף עמו יש מתירין לקבל שבועה ממנו ויש אוסרין:
וכבר ביארנו – בפרק ה׳ מהלכות מאכלות אסורות: (יא) אחד מן השותפין וכו׳ – כן כתב הרא״ש בפרק המקבל גבי ההוא שתלא וכתב שכן דעת הר״מ והביא ראיה מהתוספתא וכתב שם נימוקי יוסף שכן דעת הרמב״ן והרשב״א וכ״כ הריטב״א בשם רבו:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

Rambam

Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון